מקום ראשון

ריח הסיגריה באוויר,
הגשם שמזכיר,
שהחורף עוד יגיע,
והסתיו כבר חומק,
מבין אצבעותיי הקרות.
אני שוב בועט בקיר,
אני לי מה להסביר,
השיחות שוב מתחילות,
אבל אני לא כאן,
שוב נמוג במחשבות.

אני צף, בשמיים,
אני עף, כמו ציפור,
למרות שהכנף כואבת,
והזנב נשבר,
ואני מפגר מאחור.
אני רץ, בדרך,
אני ממהר, כדי לא
לפספס את השעון,
מתחרה כמו כולם,
למרות שאני יודע,
לעולם לא אהיה,
מקום ראשון.

גשם זלעפות,
מכה בחלונות,
דופק על הקירות,
כל הטיפות האחרות,
רק אני מזהה מקצב.
מאחר ללימודים,
האוטובוס מקדים,
שכחתי את האוכל,
אבל אין מה לעשות,
זה לא הזמן לשאלות.

אני קופץ, מהצוק,
אני נופל, כמו ציפור,
למרות שהלב כבר פצוע,
והזנב כבר פגוע,
ואין דרך החוצה.
אני מתחבא, במערות.
מסתתר, כמו עכבר,
למרות שנמאס להתחבאות,
והפחד מכלה הכל,
והמפלצות שוב מתקרבות.
אני יודע,
לעולם לא אהיה,
חזק וגדול.

אולי זה מצחיק,
אולי זה כואב,
אבל איך שהוא,
הכל מסתדר,
ודווקא אני,
הילד הקטן,
הדבר הכי יפה שחוויתי,
הם החלומות, שבהם אני מת.
לעולם לא אהיה,
מקום ראשון…