מקום בגן עדן

צווארי מדמם,
דמעותיי זולגות,
אין דרך מוצא,
מהסיוט השגרתי.
החלום הוא הכאב,
החיים הם העצב,
אין לאן לברוח,
אין לאן לרוץ.

תפנו לי מקום בגן עדן,
בין מלאכים לבנים ובוכים,
לצד חבריי הדמיוניים,
ליד יקירי הגוססים.

כנפי נחתכו ונפלו,
עיניי עצומות ממזמן,
אך לבי עדיין פועם,
באותה מנגינה ישנה.
רצוני הוא ברור,
אך העונש הכרחי.
לפני שאעלה לגן עדן,
עלי לענות את נשמתי.

תפנו לי מקום בגן עדן,
שם אנוח לנצח, לעד.
שם אוותר על תקוותי הנמוגה,
שם אמחוק את זכרונות העבר.