מצבי צבירה

אני מוצק.
אין איש אשר יוכל לי.
אני יכול לטרוף את העולם בשתי ידיי
ולהקיא אותו שלם כשהיה.
בכוחותיי אני אזיז הרים מבסיסם
אעקור עצי באובב משורשיהם.
אני אשב ואתדיין עם מי שרק יחפוץ,
אני חד כתער,
שנון כסנהדרין בהרכבו המלא.
רגליי נטועות היטב בקרקע ,
אני במלוא אוני.

אני נוזל.
העולם מסתובב
בפראות סביבי ותיכף אתמוטט.
אין לי עמוד שידרה, אני נוזל
אל הרצפה ומשם אל תחתית הביוב.
עלה נידף ברוח מסוגל להפילני ארצה.
אני חלש עד כאב,
חסר אנרגיות
כמל.

אני גז.
אינני.
אני רואה הכול מבעד לואקום שבי, השקוף.
אנשים חולפים על פניי ואינם יודעים על קיומי.
אין לי מה לתת לאף אחד ,
מלבד ריקנתי המצטברת.
אני כלום
וכך אני מתנהל באפסותי.

אני נוזל אל מוצקותי ההולכת ומתחזקת.
גז ממוצקות איתנה ונוזל מטה.
מדי פעם ביום.
ממצב למצב.