מסתכלת למטה

אני מסתכלת למטה בעודי עומדת מול המראה,
ערומה כביום הוולדי.
שם, למטה יש את התזכורת.
התזכורת שלא נולדת ילדה.
התזכורת שנידונת לחיים על החבל הדק בין הגברי לנשי.
התזכורת שאת חיה בפחד מתמיד ונמשך.

אני מסתכלת למטה בעודי בוחנת את גופי,
חשוף כאמיתות שהפכו לשקרים.
אם יורשה לי לומר, הרבה בנות היו הורגות בשביל גוף כזה.
הרבה בנות היו מתקנאות בצורתי הנשית והעדינה.
אילו רק ידעו את סודותיו של הגוף המושלם הזה לדעתן,
כבר לא היו הבנות מתפללות לגוף כמו שלי.

אני מסתכלת למעלה ובוהה בפלג גופי העליון,
שמייצג את זהותי החדשה בעולם הזה.
הפנים הנשיות כל כך שקוללתי ברעתן ובורכתי בטובתן,
הכתפיים הצרות והחלקות שספגו כל כך הרבה מכות,
החזה שהפך לעגול וטבעי בעזרת התרופות הקרות והמלאכותיות.
אילו רק ידעו את סודי, הייתי מאבדת הכל.