מסטיק

היא יושבת בכיתה,
לעולם לא מרוכזת,
המורות מסתובבות,
רק לה הן מעירות.
לועסת מסטיק ורדרד,
אותו טעם, אותו מצב,
המורות שוב כועסות,
מבוגרות ומרירות.
פרצופיהם מלאים קמטים,
עצב, ללא מילים.
היא יודעת את הכל.
את העבר, את העתיד.
היא יודעת כמה קשה,
היא מתמודדת בעצמה.
לועסת את המסטיק,
מתעלמת, אך מקשיבה.