מנפצי החלומות

בית א.

מהצד השני, עומדים מנפצי החלומות.

מביטים לכיווני, בידיהם נשמות.

הם חונקים וחונקים, ואוויר לא נותר.

הן נופלות אין מקים, נמקות במאסר.

מי יבטיח שכך, גורלי לא יהיה?!

אין אדם לא מנוצח, מול הים הגואה.

אעלה על הר גבוה, אטפס על הקיר.

אל עולם טוב אבואה, בו אותם לא אכיר.

בית ב.

נכנסו אל גני, גובה כמה קומות.

הטיפש העני, בפנים חתומות.

אני לא מסכים, אך להם זה מותר.

עוקרים וזורקים, ואני מכותר.

אני מכוסח, את עצמי מחייה.

אדלג ואפסח, אלחם כמו ארייה.

יום יומיים שבוע, אשלם כל מחיר.

הם ייתמו לגווע, ואחלום למכביר.