מנוחה רעה
אני היא זו
אשר חיפשת
במדרונות אפלים וגאיות.
היא
זו אשר צעקת את שמה
בביעותי הלילה.
היא
זו אשר אותה נשאת תשעה ירחי,
ובתשיעי קרסת.
זו את אשר
אני יודעת לנחש אותה –
כאת גופי העירום ונתיביו
אשר
את שמה אשא .
ולא תשוב עוד –
מחלקת האלוהים הרכה מוקפת הברושים והשקט,
בפרוזדור היציאה משערי פורייה.
ובלילות
נפתח חלון
וניילל אל הירח –
את
יללת המנוחה הרעה
אשר הזמן נותן בה
אותותיו.
תגובות (11)
ואו. תוכל להסביר לי מה ניסית להביע כאן ? אני מבולבלת
הפלה של תינוקת לפי הבנתי…
אחד מהכאבים הכי נוראיים הקיימים.
יותר מזה אין לי מה להגיד.
מדובר בדיאלוג בין אם לבתה המתה.
cnnbll קראת ממש נכון. ניחנת בטביעת עין חדה!
תודה.
הגיל והפרספקטיבה עושה את שלו.
את חלקת האלוהים הקטנה, אני מקווה שלא אכיר.
השגת אותי…
לפני שקראתי את התגובות לא הבנתי על מה הסיפור למרות שהוא מדהים. רב הנסתר על הגלוי וכדי לכתוב סיפור כזה צריך הרבה מאוד כישרון.
תודה לך ill show you מקסימה.
זה יפה, אבל תמיד הייתה לי בעייה עם שירה (ולשירה איתי, כניראה)
מה הופך שיר לשיר ולא לסתם מקבץ של מילים מקוטעות, חסרות אותיות קישור?
שאלה מאוד מעניינת. אני לא חושב שמישהו צריך לקבוע אם שיר הוא שיר-מלבד הכותב עצמו. זה עניין שבלב. משם בלבד השיר יוצא. אם שיר לא יצא מהלב הוא לא שיר. זאת דעתי.
תודה.