ממלכה של אחד

אני לא יודע כלום
ורק את זה אני יודע
אני שומע את עצמי
ומהרעש משתגע
אני לא שומע כבר כלום
האוזניים שלי סתומות
קבור באדמה
בתוך ים של בעיות

הידיים שלי נוגעות
אבל במה איני יודע
הרצפה כלפי נוקשה
כמו התקווה שמתחתיה
אני לא מתאמץ בכלל
אבל לא מעז מוותר
כי אפילו אחרי כל הניסיונות
שום דבר לא עובר

והיאוש פתאום חוזר
ואני נשאר לבד
לוקח אותו איתי
ולא מספר לאף אחד
אדם יחיד בממלכתי
השליט והנשלט
אני רוצה להפסיק
אבל תקוע במשחק

ואני שוב מתגלגל
כי ככה הלך החיים
משב רוח סתיו
מעיף את הפנים
המסכות כולן נופלות
אנשים כבר לא מוסתרים
ורק עליי היא דבוקה
מסכה של שקרים

ואני מוריד אותה
אבל אין לי יותר עור
נגמרה לי כל התקווה
אור שחור בולע הכל
אני מרגיש קצת מבואס
אבל לא נורא כי אני יכול
להתחיל מהתחלה
כשיהיה גדול

והיאוש פתאום חוזר
ואני נשאר לבד
לוקח אותו איתי
ולא מספר לאף אחד
אדם יחיד בממלכתי
השליט והנשלט
אני רוצה להפסיק
אבל תקוע במשחק

נעתק מכאבים
אבל החיים שלי ממתק
כי החיים של אחרים
כואבים יותר ממש
ואני תקוע בביניים
תמיד קרוב כל כך
אבל כמו שאני קרוב
אני תמיד גם מרוחק

מרוחק מרגשות
מרוחק מהצלחה
מרוחק מהחברה
שרק רוצה עוד חתיכה
עוד חתיכה לפאזל
עוד גלגל שיניים לסובב
ואני מסתובב במחשבות
בידיוק כמו שאני אוהב

לא יודע מה האמת
לא יודע מה השקר
אין יותר אני
הוא עזב אותי בשקט
אבל השקט הוא הרעש
שהכי מחריש אוזניים
ואומנם יש שקט בחוץ
אבל בפנים צעקות עד השמים

ועל השמיים גם
על הברכה הזאת עליי
והיואש שוב חוזר
ודי כבר פשוט די!
אני לא רוצה עוד להמשיך
שוב ושוב עוד משתגע
אבל עם יש דבר אחד שמספיק
הוא הדבר היחיד שאני יודע

אני לא יודע כלום
יודע זאת טוב מאוד
והיאוש שלי חוזר
ואני לא יכול עוד
לוקח אותו איתי
אבל תמיד נשאר לבד
אדם יחיד בממלכתי
אדם יחיד לעד
אני רוצה תמיד להפסיק
אבל תקוע במשחק
כי החיים גדולים מאיתנו
ואתה אף פעם לא תגדל