מלחמה
שדות רוע ואיבה שתולים בחצרות הבתים
אנשים עייפים מלחיות, קמלים ומרוצצים על הקירות
צמח מטפס אל אדם מטפס אל השמיים, ונופל
ולא נשאר דבר, מלבד ללמוד להתפורר
כולנו אבק שנשחק, מצויר ואז נמחק
עבדים לזמן שהמצאנו, חייבים תמיד להתעורר
מתעמרים ברענו, רעים לעצמנו
כאוס עולה מעשן המלחמה, ועוד לא קמנו מהמיטה
חיילים של החיים, תינוקות מול שעון החול
נסחפים עם הזרם הגלקטי, נעים עם הכוכבים
שמש רושפת אש, צדק מתעלם והירח צורח
ועם כל זאת, אנחנו קטנוניים, על עצמנו לא מצליחים להתגבר
אז שורדים במעגל, מהבטן ועד האדמה, בלי לדעת דבר
תגובות (0)