מכת שמש

ואז נפלתי
הרגשתי איך שאני לאט נעלמת לתוך הכחול לתוך הגדול
לים של אינסוף מערבולות
שחיתי עם הזרם, הן משכו אותי החוצה
כשרציתי לשחות איתן, הן זרקו אותי שוב אחורה.
ואני שטה, צפה מעל המים
כמה זה נעים מרגישה את השמש בשמיים והיא נעימה וחמימה, מלטפת לי את כל הגוף
רותחת-
אני חוטפת כוויה בפרצוף
מאבדת הכרה
נאבקת,
מנסה להרים את הראש, מעל המים. לראות עוד קצת מהנוף
מחכה לאיזה מציל על החסקה הלבן שיזרוק אותי אל החוף
לחוף מבטחים
או לאי בודד.
אי שם – איפה שרק החזק שורד

פתאום מתעוררת – שרועה על החוף.
קולטת ליידי שלט: ״חוף לא מוכרז״
מסתכלת עליו במבט נחפז

רטובה כולי וקר לי
השמש כבר שקעה
מרגישה את טעם המלח בין שפתי
מנסה לקום לשתות – גופי לא זע

שוב לא מרחתי קרם הגנה, שוב לא שתיתי מספיק מים

אויי..
איך שמכת השמש פגשה בי פעמיים

או יותר….

והבטחתי לעצמי – לחוף הזה, לא אלך יותר