מכורים
להיכנס לאוטובוס או סתם לאיזשהו בניין,
עמוס באנשים.
כולם בפלאפון מתעסקים.
מי בפייסבוק,
אולי באינסטגרם,
ואולי אפילו בקנדי קראש?
כולם מוחקים להם את החיים,
מציאות חדשה להם יוצרים.
ובין כל אלה,אני תוהה,
האם כדאי להישאר אני עצמי?
להוציא ספר אני מפחדת,
ואת הייחודיות שלי מאבדת.
הקונפרמיזם השתלט על כולנו.
ומי שלא נמצא במעמקי הפלאפון,
נדון להיות "אאוט."
ובתוך כל אלה,
לעצמי חושבת,
האם לא עדיף לחוות את העולם,
מאשר לצלם את הרגע הקיים?
תגובות (3)
שיר מושלם…. ונורמאלי זה משעמם לא נורמלי זה כיף וייחודי :)
זה שיר יפה מאודד ודירגתי ♥
טוה, אני יכולה להעיד על עצמי שאני ממש לא כל אלה, חחח הפאלפון שלי בכלל קרוב להיחשב כנוקיה ;) XD
אבל את ממש צודקת, וזה ממש חבל שככה המצב של כולם(רובם) היום