אנילאיודע, זה לא תמיד ככה. לפעמים אני פשוט כותב כדי לשכוח, להוציא את כל הילוליים והקיטורים החוצה, ולפעמים כדי לזכור-שאחכ אני אוכל להסתכל ולקרוא.
אבל כן, גם לפעמים כדי להשיג אישור, להצדיק את עצמי,
חח… חפרתי… קטע יפה סה"כ
(נ. ב. – ניראלי שפיצה צריך להיות הכי גבוה בסולם אוליב)
מממ אני לא חושבת שזה כזה חד משמעי, הצורך באישור. הרי זה למגירה. אנחנו מסבירים, במילים, אנושיות, לא צלילים, לא הבעות, זה אומר משהו. אפילו אם זה רק לעצמנו, זה אומר משהו עמוק אנחנו מחפשים הכרה גם בפני עצמנו, או התת מודע שלנו אולי.
אני לא ממש מסכים לזה. הכל תלוי עד כמה אנחנו בטוחים במה שכתבנו. אם הכתיבה נובעת ממקום עמוק ואמיתי אז היא שוות ערך לכל דבר אחר שעושים, כל עוד מבקשים להציג אותו לאחרים. כלומר, גם ציור או פיסול יכולים להישאר סמויים מהעין. אם הם נועדו להיות מוצגים לאנשים אחרים כלומר הם נועדו לביקורת. כך גם הכתיבה. כתיבה למגרה חסינה מבקורת, כתיבה שנועדה לפרסום-לא.
לדעתי מתייחסים לקטע הזה המאמר, מאשר פשוט שיר. זה קצת מצחיק, זה משהו שעושים באתר. אני לא מדברת אתך על לפרסם או לא, על ביקורת, או על אם זה אמיתי או לא. פשוט הצורך האנושי הבסיסי במילים. הסיבה שאדם בוחר בשפה קצת יותר אוניברסלית להסביר את עצמו. הרי שיר זה הסבר. צמח לא יהנה ממנו ולא חיה, אפילו אם זה נסתר. הטקסט הזה למשל נסתר אבל אף אחד לא התייחס אליו כאל נסתר אלא על טיעון שכתוב משוננ. זה מיועד לבני אדם, רק הם יוכלו להנות מזה, וזה למה קל לנו לבחור יותר במילים לפעמים, הצורך בתת מודע לאישור. תראה מה כתבתי פה לאריאל ותענה לי מה אתה חושב. תודה רפי (:
לדעתי תשמח שקוראים מנתחים את זה כמו מאמר כי זה אומר שמעבר לכתיבה המסוגננת הצלחת להעביר מסר או ביקורת שמעוררת חשיבה וחלוקי דעות. מעבר לזה אני מאוד מסכימה ומתחברת למה שאמרתם שהכתיבה היא לאישור גם אם ביני לבין עצמי או לרבים, אם לעזור לי להבין את מה שקורא סביבי בחיי על ידי השלכות על דמויות שאיני מכירה, ובין אם בכך שאכתוב בשביל לקבל פידבק כדי להשתפר או להרגיש טוב עם עצמי. אבל בסופו של דבר אני גן חושבת שברגע שיש משהו שעושה לנו טוב ואנחנו טובים בו מיידית יש בנו את הצורך לשתף ולקבל חוות דעת כדי להשתפר ולהתחזק בכישורינו ובבטחון העצמי שלנו.
מי שכותב מחפש דרך להביע את עצמו. זה קורה בעזרת המילים.
מי שמנגן גם מחפש דרך להביע את עצמו. זה התווים ששומעים.
לא מחפשים הסבר לכל דבר.
זה לא תפקיד הכותב להסביר ולפרש.
זה הקורא.
חוץ מזה, לא תמיד אני רוצה שידעו למה התכוונתי כשאני כותב.
אני חושבת שאנשים משתמשים במילים דווקא כדי להביע את עצמם בגלל שבתת מודע שלהם הם מחפשים אישור. גם אם הם לא רוצים שיבינו או להראות לאף אחד. לפעמים זה אישור מעצמם. פשוט שיהיה כתוב, ויהעה משהו, שאפשר להזדהות אתו, שאפשר להביט, להבין, גם אם אין כוונה שיבינו, כל עטד הכותב מבין זה בסדר. גם בשמיעת שירים יש חיפוש אחר הזדהות ואישור, מי שמקשיב לליריקס וממש מתחבר , וכאלה. או גם למנגינה עצובה. נכון שיש הרבה דרכים להבעה עצמית, אבל שוב , אני חושבת שיש סיבה שמישהו לא הביע תצמו בג׳יבריש ודווקא בעברית. זה מסיבה מסויימת שזה מילים ולא תווי מוזיקה. ואני לא מחפשת הסבר ולא אכפת לי אם הכותב מסביר ומפרש זה לא יכל לעניין אותי פחות. מבין?
כל הפעולות הראשונות שהן כביכול יכולות לשמש ״הבעה עצמית״ לא מצריכות הוצאת מילים מצד המבצע אותן (לא יודעת איך לנסח את זה לא מוזר), למרות שגם צייר יכול להסביר את היצירה שלו אך זה מסתכם במשהו כולל ובסך הכל זו תעסוקה ״שקטה״. כתיבה היא רק סביב המילים האלה, הן מהוות תפקיד ממש חשוב בתוצר הסופי של הכותבים ולעיתים קרובות התוצר הזה כולל בתוכו פנייה לקוראים. (לא הסברתי שום דבר מזה טוב וזה גם אירוני). בקיצור אהבתי.
רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך בסיפור האחרון שלי.
מצטער שלא הגבתי… אין לי התראות במייל על תגובות בסיפורים שלי.
04/04/2017 17:38
אני ציירת, כותבת ומנגנת. אני מאוד מסכימה עם הדעה שלך, אבל יכולה גם להבין את הדעות המגוונות שהוצגו בתגובות. בתור ציירת, אני אגיד שציור עוזר לי לראות מה לא בסדר (לפרוק)
נגינה זה תרפיה לנשמה, אבל כתיבה זה אחר. אולי זה רק אצלי, אולי עוד אנשים יזדהו, אבל כל הקטע של האישור; החיפוש אחר מילים, זה מאוד שונה מציור או נגינה. כתיבה הרבה יותר ברורה(?) משאר האומנויות שהצגת בשיר שלך.
שיר מאוד מנחם,
תודה
ל.ט
תגובות (21)
עצוב קצת, אבל כן, אנחנו מחפשים מי שיקשיב לנו
כן ❤
זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו :( מאוד התחברתי
❤
אנילאיודע, זה לא תמיד ככה. לפעמים אני פשוט כותב כדי לשכוח, להוציא את כל הילוליים והקיטורים החוצה, ולפעמים כדי לזכור-שאחכ אני אוכל להסתכל ולקרוא.
אבל כן, גם לפעמים כדי להשיג אישור, להצדיק את עצמי,
חח… חפרתי… קטע יפה סה"כ
(נ. ב. – ניראלי שפיצה צריך להיות הכי גבוה בסולם אוליב)
מממ אני לא חושבת שזה כזה חד משמעי, הצורך באישור. הרי זה למגירה. אנחנו מסבירים, במילים, אנושיות, לא צלילים, לא הבעות, זה אומר משהו. אפילו אם זה רק לעצמנו, זה אומר משהו עמוק אנחנו מחפשים הכרה גם בפני עצמנו, או התת מודע שלנו אולי.
אני לא ממש מסכים לזה. הכל תלוי עד כמה אנחנו בטוחים במה שכתבנו. אם הכתיבה נובעת ממקום עמוק ואמיתי אז היא שוות ערך לכל דבר אחר שעושים, כל עוד מבקשים להציג אותו לאחרים. כלומר, גם ציור או פיסול יכולים להישאר סמויים מהעין. אם הם נועדו להיות מוצגים לאנשים אחרים כלומר הם נועדו לביקורת. כך גם הכתיבה. כתיבה למגרה חסינה מבקורת, כתיבה שנועדה לפרסום-לא.
לדעתי מתייחסים לקטע הזה המאמר, מאשר פשוט שיר. זה קצת מצחיק, זה משהו שעושים באתר. אני לא מדברת אתך על לפרסם או לא, על ביקורת, או על אם זה אמיתי או לא. פשוט הצורך האנושי הבסיסי במילים. הסיבה שאדם בוחר בשפה קצת יותר אוניברסלית להסביר את עצמו. הרי שיר זה הסבר. צמח לא יהנה ממנו ולא חיה, אפילו אם זה נסתר. הטקסט הזה למשל נסתר אבל אף אחד לא התייחס אליו כאל נסתר אלא על טיעון שכתוב משוננ. זה מיועד לבני אדם, רק הם יוכלו להנות מזה, וזה למה קל לנו לבחור יותר במילים לפעמים, הצורך בתת מודע לאישור. תראה מה כתבתי פה לאריאל ותענה לי מה אתה חושב. תודה רפי (:
זה לא מתפרש אצלי כעצב. אהבתי תצורת כתיבה.
תודה רבה (:
לדעתי תשמח שקוראים מנתחים את זה כמו מאמר כי זה אומר שמעבר לכתיבה המסוגננת הצלחת להעביר מסר או ביקורת שמעוררת חשיבה וחלוקי דעות. מעבר לזה אני מאוד מסכימה ומתחברת למה שאמרתם שהכתיבה היא לאישור גם אם ביני לבין עצמי או לרבים, אם לעזור לי להבין את מה שקורא סביבי בחיי על ידי השלכות על דמויות שאיני מכירה, ובין אם בכך שאכתוב בשביל לקבל פידבק כדי להשתפר או להרגיש טוב עם עצמי. אבל בסופו של דבר אני גן חושבת שברגע שיש משהו שעושה לנו טוב ואנחנו טובים בו מיידית יש בנו את הצורך לשתף ולקבל חוות דעת כדי להשתפר ולהתחזק בכישורינו ובבטחון העצמי שלנו.
תודה רבה (:
די סותר.
מי שמנגן מחפש מי שישמע?
מי שמצייר מחפש מי שיראה?
למה מי שכותב מחפש שיקראו?
מי שכותב לא מחפש שיקראו. מי שמנגן לא מחפש מי שישמע. מי שכותב אבל מחפש מילים. שפה. הסבר באוויר. גם אם לעולם לא יוודאו לו. ברור?
מי שכותב מחפש דרך להביע את עצמו. זה קורה בעזרת המילים.
מי שמנגן גם מחפש דרך להביע את עצמו. זה התווים ששומעים.
לא מחפשים הסבר לכל דבר.
זה לא תפקיד הכותב להסביר ולפרש.
זה הקורא.
חוץ מזה, לא תמיד אני רוצה שידעו למה התכוונתי כשאני כותב.
אני חושבת שאנשים משתמשים במילים דווקא כדי להביע את עצמם בגלל שבתת מודע שלהם הם מחפשים אישור. גם אם הם לא רוצים שיבינו או להראות לאף אחד. לפעמים זה אישור מעצמם. פשוט שיהיה כתוב, ויהעה משהו, שאפשר להזדהות אתו, שאפשר להביט, להבין, גם אם אין כוונה שיבינו, כל עטד הכותב מבין זה בסדר. גם בשמיעת שירים יש חיפוש אחר הזדהות ואישור, מי שמקשיב לליריקס וממש מתחבר , וכאלה. או גם למנגינה עצובה. נכון שיש הרבה דרכים להבעה עצמית, אבל שוב , אני חושבת שיש סיבה שמישהו לא הביע תצמו בג׳יבריש ודווקא בעברית. זה מסיבה מסויימת שזה מילים ולא תווי מוזיקה. ואני לא מחפשת הסבר ולא אכפת לי אם הכותב מסביר ומפרש זה לא יכל לעניין אותי פחות. מבין?
נורא.
זה ככה אצלי, וזה נורא.
יופי אוליב, יופי.
כל הפעולות הראשונות שהן כביכול יכולות לשמש ״הבעה עצמית״ לא מצריכות הוצאת מילים מצד המבצע אותן (לא יודעת איך לנסח את זה לא מוזר), למרות שגם צייר יכול להסביר את היצירה שלו אך זה מסתכם במשהו כולל ובסך הכל זו תעסוקה ״שקטה״. כתיבה היא רק סביב המילים האלה, הן מהוות תפקיד ממש חשוב בתוצר הסופי של הכותבים ולעיתים קרובות התוצר הזה כולל בתוכו פנייה לקוראים. (לא הסברתי שום דבר מזה טוב וזה גם אירוני). בקיצור אהבתי.
רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך בסיפור האחרון שלי.
מצטער שלא הגבתי… אין לי התראות במייל על תגובות בסיפורים שלי.
אני ציירת, כותבת ומנגנת. אני מאוד מסכימה עם הדעה שלך, אבל יכולה גם להבין את הדעות המגוונות שהוצגו בתגובות. בתור ציירת, אני אגיד שציור עוזר לי לראות מה לא בסדר (לפרוק)
נגינה זה תרפיה לנשמה, אבל כתיבה זה אחר. אולי זה רק אצלי, אולי עוד אנשים יזדהו, אבל כל הקטע של האישור; החיפוש אחר מילים, זה מאוד שונה מציור או נגינה. כתיבה הרבה יותר ברורה(?) משאר האומנויות שהצגת בשיר שלך.
שיר מאוד מנחם,
תודה
ל.ט
תודה רבה (: