מי שצללא

ואו קטע ממש טוב, מאוד אהבתי.
עכשיו בנוגע לשאלה שלך, זו שאלה שנוגעת בנושאים הקשורים לצורה בה אתה חושב. כי אתה מבין, הבחירות שלך נובעות שוב ושוב מאותם הרגלי חשיבה שאימצת. הדרך היחידה לשנות הרגלי חשיבה, לא באה בזול, זה דבר אחד שאתה צריך להבין לפני שאתה יוצא אל המסע הזה.
ואם כבר התחלנו, ואני בלהט הקטע שלך, אז לשנות דפוסי חשיבה כרוך בביטול כל ההנחות הלא רציונליות (אלא האמוציונליות) שיש לך. איך עושים את ההבדל? כל דבר שאתה חושב שאתה יודע, אתה שואל את עצמיך- איך אני יודע אותו. אם זה משהו שמתבסס על 'נראה לי' 'זה נשמע הגיוני' 'ככה זה נראה' הרי שזו הנחה סובייקטיבית שמובילה אותך לפעול בדיוק אל אותו מקום ממנו אתה מנסה להימנע. ברגע שההנחות האלה ירדו מהמשוואה, לא יהיה זה לא חכם להניח שהפעולות שיצאו בסופו של דבר מהמשוואה שלך יהיו שונות לגמרי, או לפחות בעלות אופי שונה.
הדבר הראשון ששמתי לב שאתה מניח הוא ששתי הפעולות המדוברות לא נמצאות אצלך באופן שווה. אחת אתה מניח שהיא יותר טובה והיא הרצון האמיתי שלך, להישאר רווק. והשניה אתה מניח היא הרצון האלא אמיתי שלך, הפעולה האמוציונלית שאתה ממשיך לעשות בניגוד לכל חוקי הטבע- להמשיך להיכנס לקשרים מחייבים.
אני אני בוחנת את הספקולציה הזו מכף רגל ועד ראש, אני נתקלת בכמה וכמה בעיות לוגיות. הראשונה, היא למה להניח שהרצון האמיתי שלך הוא לא למשל קשר מחייב? ובעצם- זו לא השאלה הנכונה בכלל. השאלה הנכונה היא – ךמה להניח ששתי הפעולות באות ממקור שונה. הרי שתיהן קורות אחת אחרי השניה, אותו תדירות, כמו תרנגולת לביצה וביצה לתרנגולת, ואין כל אפשרות להבדיל בניהם – אין כל בסיס לכך. לכן הדבר הרציונלי הראשון שצריך לעשות, הוא להניח ששתיהן שוות, נובעות מאותו מקור. כלומר או שלהיות רווק ובקשר מחייב זה שני דברים שאתה מאוד רוצה, או מאוד לא רוצה. מה שמוביל אתנו לשלב הבא.
השלב הבא הוא להניח ששתיהן פעולות שאתה לא רוצה, כי אתה לא מדבר על סיפוק באף שלב, רק כל הזמן ההימנעות מדברים. גם אם בחיי הרווקות נדמה שיש לך סיפוק, כל פעולה אפשרית שאתה עושה אחר כך מצביעה אחרת. במכוון ובצורה עיקבית שוב ושוב אתה בורח מהמצב הזה אל תוך קשר.
השלב הבא הוא לשים שוב פעם לערעור את ההגדרות של המצבים שלך. הרי אין זה הגיוני שישנם רק שני מצבים בכל העולם, שחור ולבן, בלי אפור באמצע, ושאת שניהם אתה לא רוצה. סימן שהדרך בה הדברים האלה מתנהלים, חיי הרווקות, או חיי החברות, יש משהו באופי של זה שמתנהל בדרך אותה אתה שונא. הדבר שאתה הכי מודע לו זה לרצות לצאת מקשרים מחייבים. לכן יהיה הרבה יותר נוח ופשוט להנית תחילה לכל פחות שהקשרים המחייבים שלך (וזה נאמר לגמרי ללא כל ביסוס, אלא על פי הניסיון האישי שלי עם אנשים) הם פשוט מאוד לא טועמים לאיך שאתה רוצה שהקשרים המחייבים שלך יהיו.
כיוון שאני לא מכירה אותך, או את המצב שלך, ואתה לא זמין לשאלת שאלות, כל מה שאני אגיד, בהשראת הקטע שלך – שההבנהש שהבעיה בחוסר הרצון שלך להיקשר- לאו דווקא הבעיה האמיתית פרויד. רוב האנשים שמחפשים קשרים, לא מוצאים בפעם הראשונה השניה או השלישית את האהבה האמיתית שלהם שהם מוכנים להתחייב אליה בצורה זוגית ככל שניתן. אתה מבין, רוב הקשרים הולכים להם בטווח האפור, עד שמבינים שלא הולכים להגיע למשהו לבן יותר, ומתייאשים או ממשיכים הלאה. (או שמגיעים למצב לבן מספיק וככה השלבים עוברים של לבן עד לאיזו חתונה שמחה). כלומר, הקשרים שלך, הטיב שלהם, לאו דווקא זוגי בעינייך, לאו דווקא מחייב בפן שאתה רוצה שיהיה מחייב כשאתה נמשך לאיזה קשר, אז אתה גם ככה מרגיש כאילו זה דומה לחיי רווקות ולא באמת שווה את זה.
לכן העצה שלי, לא באמת תהיה כיוון ששום דבר מהדברים שאני אומרת לא מבוסס, שאתה צריך לעשות הפרדה בין הרגשות שאתה מרגיש לאנשים ולראות שזה שאתה אוהב מישהו בדרך מסויימת לא תמיד אומרת שהוא צריך להיות בן זוג שלך. רוב הפעמים אנשים מרגישים דברים ונקשרים לאנשיפ שהם מרגישים שיש להם פוטנציאל גדול מספיק איתם או שזה לא שווה את זה. אולי כדאי שתתחיל להיכנס לדברים על ידי כל הזמן שאילת השאלה – האם זה שווה את זה? האם זה זוגי? האם זה מה שאני רוצה? האם זו פשוט הסדרת יחסי מין? האם זה מרגיש לי חברי או ידידותי? האם זה מספיק? האם זה מספיק רק בינתיים? באם אני מאמים בפוטנציאל של זה- הכי הכי חשוב, כשאתה עוזב אותה אחר כך, להבין שאם יש מישהו אשתה מסוגל לעזוב אותו בלי להרגיש שלהיות אתו הוא מצב שאתה אוהב יותר, סימן שאתה לא באמת אוהב אותו בצורה הזו.
אם אתה מעוניין להמשיך לסקס, בצורה קרה ומחושבת על הדברים, סתם כדי לחדד את חושי המציאות שלך, כפי שאני כל הזמן עושה כשאני נדחפת לעניינים שלא שלי. אז בכיף. ואם לא, שתיקה כרגיל מעתה והלאה. להתראות פרוייד