מי יזכור אם לא אתה?

יזכור ישראל את בניו ובנותיו,
שנרצחו, ועונו, ונחנקו, והורעלו, ונשרפו חיים.
אך תישכח האדמה את הדם,
את הדם ששתתה בשקיקה.
יזכור ישראל את אותו ילד קטן,
את אותם עיניים גדולות שנסגרו טרם זמנם.
אך ישכחו השמיים את העשן,
העשן שהיתמר למעלה למעלה ונעלם כלא היה.
יזכור את ישראל את הילדה היפה,
שגולחו צמותיה ללא רחמים.
אך ישכחו העצים את הבורות,
הבורות שנחפרו למרגלות גזעיהם להכחיד אנשים.
יזכור ישראל האם הבוכייה,
שהחזיקה בתינוקה כאשר נורתה וצנחה ארצה.
אך ישכחו הפרחים את אותו חיוך ענוג,
את אותו חיוך ענוג שתחתיהם נקבר.
יזכור ישראל את האב הכחוש,
אותו אב שהוכרח לצפות במשפחתו גוועת ברעב.
אך ישכחו בני האדם את הזוועות שעשו,
את הרצח, את העינוי, את החנק, את ההרעלה, ואת השרפה.
יזכור ישראל את ששת המיליונים מבני עמו,
את כאבם ויסוריהם, יזכור ישראל ויאבל,
על אותם קדושים מעונים.