מי אני

לפעמים אני מסתכל במראה
ורואה מישהו אחר
יצור דומה לי במקצת
ובכל זאת שונה

יש לו שיער ופנים בדיוק כמו שלי
אבל בעיניו יש משהו קצת מפחיד
בעיניו רואים עצבות ובדידות
כאילו היה כל חייו לבד ואיבד את השפיות
בעיניו אפשר גם לראות כאב ואכזבה
כאילו הסיבה לחיות מזמן כבר עזבה

אבל איך ייתכן כי נכון הוא הדבר
שאני הוא אך הוא אינו אני
ואולי אין אני אני
ומישהו אחר היני אני
ואולי בכלל אני הוא והוא אני
וכל העצבות שלו היא גם שלי

אולי גם אני, את השפיות איבדתי
בלי ששמתי לב וכך המשכתי
אולי גם לי הסיבה לחיות עזבה
ואוותר עליהם כך סתם ללא כל מחשבה

אבל לי, שלא כמותו, יש תקווה לעתיד לבוא
שבו הכל יהיה הרבה יותר טוב
והכל יסתדר ונהיה מאושרים
ונחיה כולנו בשמחה עד 120 שנים

אז אולי היצור אינו יודע להבחין
ומשקף בעיניו את הכל חוץ ממה שנראה מבפנים
והאם יכול להיות שלמסתכל מבחוץ
אני נראה כמוהו בדיוק

בהחלטה של רגע אני מחליט
לחייך צריך, בלי להפסיק
לשקף את הטוב שבעולם
ולא להיראות מיואש

לחייך, והחיים יחייכו אליי
כי בלי זה, אולי, רק אולי
בדיוק כמו אותו יצור אני אראה
ובלי אף קמצוץ של בידור ושמחה אני אחיה

אני מסתכל אל המראה ובקול אומר
כך לחיות, אני לא רוצה!