מיתרים שבורים

מתנגנת בי המנגינה ולא פוסקת,
שקטה ועגומה
ולעיתים פשוטה וקולנית
בלבי חרוטה. עוד מילה בוגדנית
וכמו מטוס היא מתרסקת
ומיתרים שבורים
מנפצים את חדרי הלב
שרים בקולות סדוקים.

המנגינה מוסיפה להתנגן ברחבה
ומתחזקת.
אני זו שמתרחקת
בין עשן לאש
בין ימים קשים שיש
מנסה להינצל מהתופת
לא להיות מטונפת
אך הסערה לא חולפת
והיא אותי סוחפת
לחבר בין השורות
אל מחוזות לא מוכרים
אל מקומות שלא זוכרים.

הם חופרים
עמוק עמוק
כדי להינצל
אך הזיכרונות מעיבים כמו צל
והקיר מתפצל
לשניים.

את הזיכרונות מנסים לקבור
ורוצים הלאה לעבור.

כמעט מתייאשת
גועשת ורועשת
תולשת ופולשת
לאותו מקום שלא רציתי להכיר
מזדחלת מעבר לקיר.

אני מתייבשת
ושוב מחפשת
את היציאה הנכונה
לאור.