מימי

והנה, את יושבת על ברכיי,
זנבך הלבן מלטף את ידי,
וגרגור נשמע ממך,את עולה על המקלדת, ולוחצת על כפתורים,
אני מסירה אותך, ומוחקת את האותיות שנלחצו.
ושוב, זנבך בפניי נוגע ואני מצחקקת כי אותי הוא מדגדג.
את קפצת ממני, ופותחת את הדלת, יוצאת לך לשחק.
אני זוכרת איך אימצנו אותך, כשצ'יפי נטש אותנו.
ניהינו חברות, על מותו עצוב לי, ובליבי מקומו שמור, כמו מקומך.
את עדין חיה ונושמת.
אני זוכרת, שנעלמת, בכיתי כל יום כי חשבתי שהלכת,
בסוף התגלה שרק נדרסת מעט, ואת בטיפול וטרינרי.
אני אוהבת אותך, ורק שתדעי, אני הולכת לכתוב שיר גם לבסטר, אולי אחרים לא יבכו מהקטע שצ'יפי מת, אבל בשבילי זו שרטיה כואבת ועמוקה.