מילים על הקיר

היו יותר מידי מילים על הקיר,
ואף אחד לא קרא.
הם דור שלא זקוק למילים,
אלא לקרינה.
סבתה נהגה לומר,
בספרים תמצא עולם,
שמחביאים האנשים,
והאחרים כותבים אותם.
היה יותר מידי בכי בין דיירי הבית,
ואף אחד לא עצר לבכות איתם.
הם בוכים,וקורעים דפים,
מסיפורי חייהם.
לידתם,שמחתם,נשמתם,
מוטלים בספק.
היו יותר מידי קללות לאלו שלא היו צריכים אותם,
הם חיו 6 שנים,
ונפסלו על היותם רזים,
יפים,
חכמים,
על ידי שאר הילדים.
היו יותר מידי שתיקות,
שאף אחד לא הצליח לפענח,
והשתיקה נהפכה למוות,
או לדייר נוסף בבית משוגעים.
היו יותר מידי אהבות,
אבל הן נאסרו,
כי בן ועוד בן
ובת ועוד בת,
זה לא מה שהטבע ברא.
היה הכל יותר מידי,
והחברה אמרה לנו די,
היא מצמצת אותנו לתוך מבחנה
וזורקת את אלו שלא מספיק חזקים.
הם דור שצריכים אומץ,
כדי לחיות את חייהם,
כמו המילים שכתובות על הקיר,
חבל שאת אלו,
אף אחד לא רוצה לדעת,
לקרוא או לעיין.
העירוון שלהם חזק יותר
מהאנושיות שבהם.