מילים למנגינת השנים
אדם בעיניו אני מסתכל
"מה אתה רואה שאתה מסתכל בעיניי?"
"אותי" אמרתי עם חיוך לבן ולא בטוח
ואני הבנתי באותו הרגע את הטריק
אני הולך בין מסדרונות הכאב
ילד קטן לבד מתעורר במוחי
דמעותיו כבר נשטפו על ידי המגב היומי
וככה גם נשמתו על ידי המגב היחיד
אבוד בין לילות שקטים
מול מסך בו מוצגות דמויות מסיחות
פעוט נולד, פעוט שהאדם הוא אביו לעולם
אביו כי המקור ברח והוא רוצה שיהיה לו אב
אדם בעיניו אני מסתכל
האור החוזר ובא מהמראה, אני מסתכל לחושך
כוח שמילים לא יתארו, נולד כרוך בתקוות דם
מה ישאלו שהבן יעלם מעיניי עצמו?
אני לא אשאל
תגובות (1)
אם המילים הן הביטוי לרגש, במנגינות אין רגש, והשנים הן זמן שבו מתאספים דברים – זאת אומרת שיש שני מקומות: 1. המקום הרגשי שבו אין רגש. 2. המקום השכלי שבו יש רגש. והאין והיש של הרגש פשוט נערמים זה על גבי זה. לא יודעת, סתם חשיבה חופשית.