מיה והחברים

אוי זה נורא
שוב חזרתי לזה.אולי מעולם לא עזבי?
זה אוכל אותי מבפנים
מבלי לתת לי להכניס לפה
שום דבר..

אני כל כך קיצונית,
אני והצרבת…
אני אוכלת ואוכלת ואז פשוט משחררת
את זה.

אני לא נותנת לאף אחד להישאר בתוכי
לא לאנשים בליבי,
לא למזון בקיבתי,
לא רגשות, סודות, דמעות, אוויר..
הכל, הכל יוצא החוצא.

זה משאיר בי ריק תהומי,
כזה שאתה צורח לתוכו ועדיין לא שומע שום הד.
אני לא אוהבת את עצמי .
כל כך ריקה.
אבל בכל פעם שאני ממלאת מקום
אני לא מסוגלת לתת לזה להפוך להיות אני.