מחשבות
מחפש מילים, מחפש מחשבות,
מחפש מקומות לבקר בהם.
נקודות חשוכות ופינות נשכחות,
קולות שאני כבר לא זוכר.
בין אלה שאני מתגעגע,
והמטרות שבהן אני פוגע.
לאן עכשיו ללכת?
מניח יד טבולה דיו על הקיר,
נותן למוזה להחליט.
בונה בית ועוד בית, זיכרון חדש,
בין בתים ושכונות.
מחפש דברים שאני לא מכיר,
מחפש לגלות חדשים.
וככה זה הולך, ככה זה נוצר,
מחפש מה שיגרום לי להיות מאושר.
בין חיוכים שאיבדתי לחלומות שאגשים,
והמקום העצוב שממנו לא נותר מי להאשים.
מדלג ונופל, רץ וקופץ, עיניים עצומות,
מטפס בין גבהים, מנסה להגיע לחלומות.
חומות של כאב שמגנות על הלב,
לא מאפשרות לכם לבקר.
ואם תצליח לגעת במשהו,
תצטרך לברוח מהר.
צלקות של החיים, שכבות על שכבות.
סולם גבוה ששלביו עשויים מתקוות.
אחרי כל נפילה אני מקבל מתנה,
הרבה פרצופים עם רקע שיוצרים תמונה.
תגובות (4)
מאוד מבלבל.
מרגיש לי כאילו כל בית עומד בפני עצמו. בלי הקשרים של מבנה, חריזה ואפילו תוכן. אולי פשוט לא הבנתי אותו מספיק. מצד שני, בהתחשב בעובדה שקראץי אותו יותר מפעם אחת וההנחה שאני לא קשת תפיסה, אולי הוא לא מובן מספיק.
דבר אחרון, הפיסוק לא מרגיש נכון ומאוד קשה לקרוא בצורה הזאת.
ממש מצטערת על החוסר פרגון, אבל תדע שמעצם העובדה שניסיתי לתת ביקורת ולהצביע על הבעיות ברור שאני חושבת שיש לך פוטנציאל טוב בהחלט..:)
הבתים הם איך שתסתכלי עליהם. בעיקרון הרעיון הוא שיר אחד וכל בית מסמל נקודת חשיבה.
לגביי הפיסוק, אם תתני דוגמא זה יהיה מעולה, כי אני באמת לא מבין מה הבעיה בו.
לא כתבתי אותו בכוונה לשים חרוזים
בעיני להציג כל כך הרבה נקודות חשיבה בשיר אחד זה מבלבל וגם לא נותן להתחבר לכל נקודה עד הסוף. זה כאילו אתה אומר: 'תראו, אני בנאדם חושב!'.
הבעיה בפיסוק היא שאין נקודות כך שכל הבית הראשון, לדוגמא, נקרא כמשפט אחד. דבר כמעט בלתי אפשרי. אם תנסה לחלק את הבית לכמה משפטים על ידי נקודות אני מאמינה שזה מאד יקל על הקריאה…
עדכנתי