מחשבות בחצות

אני שוכב במיטתי, ועיני פקוחות.
כל שאר דיירי הבית ישנים כבר שעות,
אבל ראשי קודח ממחשבות כה קודרות,
בזמן שהרוח נושבת מצהירה הצהרות.

אני מנסה לישון, אך מוחי בוגד הבי.
בוכה וצורח, אך מוחי הוא השולט בי.
אני רוצה לשכוח, להיעלם ולא רק לישון,
אני רוצה שכשתיסגר דלת באמת ייפתח חלון.

אני שומע בחוץ ילדים צועקים,
צעקות אושר ולילה מטריף חושים,
והמחשבות, זכרונות ואשליות במוחי,
נראה שכולם רוצים שאשקע בשנתי.

אך עיני עוד פקוחות, גופי מתערבל,
אני צורח: "למה אלוהים? מדוע אינך מוחל?!"
אך איש לא עונה, לאיש כבר אין כוח.
עיני פקוחות, גופי ער, ומוחי מנסה לשכוח.