מזל תאומים
אני אהיה ילדה רומנטית
אני אתאר ילד וילדה
נופלים למצולות בתוך מסגרת שחורה
עם תמנונים ואין ספור ידיים
מאיימות ומרחפות מעליהם.
ממש כמו ספינה טרופה,
טובעת וחורצת גורל רבים לגורל אחד.
ואני אחייך חיוך מתוק
ואסביר איך הפנים של הילדים מכחילים
איך הפה שלהם שניה מנשיקה
איך העיניים שלהם עצומות כמו פנים של מתים
איך הם נראים כמו אחים
גופים רפויים שרועים
ועדיין במרחק נגיעה.
ואני אתאר במחרוזות
את ההבעה
ונצואלה
בה גופם מתמתח
כאילו אחד כלפי השני
כדי לסגור לחמניה
כדי לסגור מחמאה
כדי לגדל חמניה
ואיך הם לא ידעו
שהבגדים שהם לבשו היום בבוקר
יבוא איתם
למצולות.
שם דגי זהב
לא באים להצלות.
אך בפנים הלב שלי
אטום ולא נענה.
לא חם ולא קר
בעולם שלי,
אין זוגות.
תגובות (7)
״כדי לסגור לחמניה
כדי לסגור מחמאה
כדי לגדל חמניה״
(כדי לסרוג סוודר.)
לא יודעת, נראה לי משלים את זה.
הבית הזה של הסוף ממש ממש חמוד, אפשר להגיד שהוא הציל את שירך מתגובת ה״מה?״ שלי.
חחחח מעניין שדווקא את הבית האחרון אהבת. וכן קיבלתי את ההוספה שלך, יש בה טעם משום מה, למרות שחשבתי שלא הבנת את הנונסאנס הזה
וואו, שיר חזק!
תודדההה (:
לא אהבתי את התוכן. אבל זה לא אומר שהשיר לא טוב. את חושבת שהוא מגובש?
ובכן, מוזר. ענייני הלחמנייה היו קצת כמו כאפה לפרצוף באמצע השיר שהיה שם לפניהם. יכל להיות שזה עניין של ציניות, אולי זה באמת תיאור, אבל משהו שם מאד צרם לי. לדעתי זה נהדר שאת מתארת טרגדיה כקיטש. באמת, זה פשוט מרענן. החרוז עם דגי הזהב נשמע קצת מאולץ, כאילו רצית לסגור את זה יפה מבחינת צורה למרות שלא באמת היית צריכה להגיד את זה. והבית האחרון קצת פשוט מדי, גם צורה וגם תוכן. נראלי שיכולת לדרוש מעצמך קצת יותר. התנצלותי על החפירה, ובעיקר על הביקורתיות הנוקבת, אבל הכל באמת מאהבה – זה שיר טוב (וזו כותבת טובה) וזה יכל להיות אפילו הרבה יותר מזה.
די הסכמתי איתך(: תודה רבה