מובלעת
אני מרגישה כמו מובלעת
בתוך הטריטוריה של החיים
כאילו נשלחתי לכאן ממאדים
ימים חדגוניים חולפים עליי בדממה
בלי תשוקה, בלי חיכוך, בלי חברים
נאבקת לחלץ מתוכי זיק של אלוהים
אך כל מה שאני מצליחה לדלות מעצמי
זה רצון כל-כך טוטאלי בשתלטנות שלו
ללכת לקחת עוד איזו טבילה ארוכה
באגם השנאה העצמית האינסופי שלי.
תגובות (1)
למרות שטרחת להגדיר אותו כ 'הכי לא שווה קריאה' אהבתי את הקטע(גם דברים אחרים שפרסמת, אהבתי.) למעשה אפילו קראתי אותו פעמיים – לא יודע אם יש הגדרה מיוחדת לזה.
אני מזדהה עם התחושות. אני מניח שיש רבים שמזדהים עם תחושת החוסר שייכות הזו. מקווה שתפגשי יום אחד את 'בני מינך'. (לא בציניות – סתם מתאמץ להיות שנון)
יש בי חוסר שביעות רצון כללי, כי אני תמיד מעוניין ביותר פרטים מאשר הכותבים מוכנים לשתף. זו הבעיה שלי. יש לי תחושה שהכתיבה התמציתית (מדי לטעמי) – היא עניין של הצעירים.