מה שלומי…

לפעמים אני נבוכה לשאול,
מה שלומי?
ומיד עוברת לשאול:
מה שלום הכל?
זה מביך וקצת טיפשי,
להתעסק באישי.

זה מרגש מנותק,
כי יש המון מרחק.
הוא גדול ואין-סופי,
בין הכאב המדיני
העצום, הנושך והאמתני,
לבין היתוש הקטן הזה
שקוראים לו "אני".

וזה קצת מוזר,
ואפילו מיותר,
ובכל זאת, אני אנסה
לעשות את זה עכשיו.

קחי נשימה עמוקה,
מותר לך,
מותר לך, מתוקה.
למרות שהכל משוגע,
קחי עוד ביס מהעוגה.
ולמרות שזה תמיד שם,
תנסי הפעם, בלי רגשות אשם.
גם אם זה יוצא מהפה ונשמע מבחיל,
תנסי לענות פשוט, ישיר ורגיל:
אז, אהובה, מה שלומך?