מה שהגלים זוכרים

בהתחלה זו היתה בדיחה,
ככל האחרות
בדיחה קטנה,
כמו שחברות מספרות.

אז הבלתי- צפוי קרה,
היא אותו לראשונה ראתה
בלי לשאול ובלי ממש לדעת,
ניגשה,דיברה-
התאהבה עד מוות

נשבעה שאת ליבה לנצח לו תתן
ובכלל לא תתלונן,
גם אם יפגע באוצר
או יתן אותו לזר.

הוא לא הבין
את חומרת העיניין
ובלי תשומת לב,
שכח לו מהלב.

אומנם לא התאכזר,
אך יחסו אליה התקרר
והלב הזה, הפגיע,
צנח מן הרקיע…

קֶרִיאָן האומללה-
כן, זהו שמה-
לא יכלה לעמוד בצער
או להביט בחצי הסהר.

רצה היא אל צוק בים,
מותירה אחריה לב שבור
ובין שירתם של הגלים-
שם לנצח הוא ידוּר…