מה במבטך
לא היה לי פרצוף מספיק חרד
לצייר אחרי שעזבת
בכל פעם שהיה שקט
ניסיתי לצייר את מה שלא יכולתי.
לא היו מילים או הבעה מספיק טובה
ניסיתי לקשקש על פרצופים
ולמרוח דיו איפה שדיו לא היה
לא היה לי פרצוף מספיק חרד
לצייר אחרי שעזבת
בכל פעם שיש שקט
אני מדמיינת אותך עוצרת ליד תמונה במוזיאון.
תגובות (4)
פרצוף מספיק חרד – לצייר על הפנים שלה, או על תמונה שלו?
מעניין, את לא ספק אוהבת עיסוק בענייני עיניים
ללא, ללא
אז הבנתי את זה כך: (היה היה פעם) מערכת יחסים בין שני אנשים אחד עזב (נעזב, הועזב) והאחר (המספרת) מנסה עכשיו למחוק/ לשנות את הזיכרונות שהיו עם הבן אדם שעזב (כי זה כואב לזכור, ניראלי) אבל זה קשה ואין לה 'פרצוף חרד' מספיק לשנות את הפרצוף של האהוב שעזב. היא עדיין זוכרת אותו כמו שהיה: 'אהוב' (מסתכל על תמונות במוזיאון)
וזהו (טאדדדאטם)
ממש ממש אהבתי את זה (ובטח לא הבנתי את זה אפילו קצת כמוך)