מגירה נשלפת

רוח של סתיו נישאת באוויר,
טיפות ניתזות על חלון שביר.
ניצן של אהבה מהנפש בוקע,
כאדוות גל בים סוער, מתנועע.

רוח של סתיו מנשבת בחלל,
אוצרת בכנפיה ניחוחות ורסיסי טל.
לעת ליל לפתע נפתחת מגירה,
ומתוכה מבצבצים ומתפרצים חרוזי שירה.

מזמרים על מה שהיה ויהיה,
עוטרים כתרי הלל לשיר המתהווה.
מהססים ומתבוששים בצאתם לאויר העולם
מעדיפים להחבא במגירה עד שתגיע שעתם.