מבקש לי ממש
בית א.
חוויה ממשית, אותי מרגשת.
חוויה נעימה, אותי משלימה.
לא תחושה ריקנית, השותקת לוחשת.
מותירה בי דממה, ואותי משמימה.
פזמון.
מבקש לי ממש, מבקש להרגיש.
מבקש לי מוחש, מעוניין להרעיש.
השקט המת, לא מותיר בי חיים.
מחליט כבר לצאת, לחיים הבאים.
בית ב.
בחרב חנית, בחץ ובקשת.
בכלי מלחמה, אבנה עוד קומה.
באש גם אצית, מסכה מנומסת.
של רע ומשחית, מסתתר בגלימה.
מבקש לי ממש…
תגובות (1)
אהלן :)
אולי זה עניין של טעם וריח, אבל היה לי מאוד קשה להתחבר ליצירה. יש לי כמה הערות, מה מהן שיכולות לסייע או להכווין, נהדר :)
1) ההערות ב"רציתי להוסיף" – מרגיש לי שככל שאנחנו מסבירים את היצירה של עצמנו, את הכוונה אליה התכוונו, את המשמעות מאחורי המילים, ככה היצירה שלנו מוחלשת ומתפרקת. בעיניי כל הקסם זה לא להגיד לקורא מה לחשוב ומה להבין. הקסם טמון בלב של כל קורא, שמעניק משמעות אחרת. היצירה פוגשת אותו במקום האישי שלו. ההסבר הארוך על למה כתבת, מה כתבת… כבר שם התנתקתי מהיצירה שלך.
2) צורה, מבנה, חריזה – אני חסידה של מינימליזם. גם בכתיבה. אני לא יכולה להגיד שאני מוכשרת בו, אבל נהנית ממנו. וכשם שכל המוסיף גורע (ההערה הקודמת) במה שמסביב לשיר, גם בתוך השיר זה רלוונטי. בעיניי, יש עומס של חרוזים בלתי נחוץ. חלק מהחרוזים נדמים כחרוזים לשם חרוזים, ולא לשם נאמנות למשמעות. הצורה והמבנה גוברים על המשמעות וגורעים מן המשמעות. המבנה של השיר מעייף גם במובן של סימני פיסוק. יש יותר מדי מהם, וגם הם במקרה הזה לא משרתים את המשמעות אלא אך ורק את הצורה. דווקא בשיר הזה; כמה שפחות צורה ככה יותר תוכן. הכותרות של מה בית ומה פזמון – גם מיותרות בעיניי, מנתקות, מרחיקות את הקורא, והן חלק מהצורה של "איך נראה שיר" בלבד.
מרגיש לי שיש לך רעיונות עמוקים, שבאים מתוך דם לבך, ומאוד חשוב לך שאחרים יבינו ויתחברו. ולכן הייתי שמחה לקרוא עריכה של השיר הזה, אולי בגרסה קצת אחרת. גרסה שבה אין מאמץ לכתוב וליצור שיר, אלא ליצור יצירה שמדברת בעד עצמה ולא מנסה לרצות את התבנית ואת הקורא. בבקשה המשך לכתוב! :)