ללא כותרת
לחיות במציאות זה כמו לדבר בטלפון,
אתה לא יודע עם מי אתה מדבר או אפילו אם הוא שם בכלל.
רעש לבן מחריש את המסך השחור,
ובחלל ריק אתה שומע רק את פעימות לבך,
וקצב נשימתך,
וכלום.
לחיות במציאות זה כמו לדבר בטלפון,
אתה לא יודע עם מי אתה מדבר או אפילו אם הוא שם בכלל.
רעש לבן מחריש את המסך השחור,
ובחלל ריק אתה שומע רק את פעימות לבך,
וקצב נשימתך,
וכלום.
תגובות (12)
לא קונה את זה, מצטער.
מה זאת אומרת "לא קונה את זה"? לא אהבת את הכתיבה? הציאואים? מה שניסיתי להעביר? עד שלא תהיה לך ביקורת ממשית על זה, אני אתייחס לתגובה שלך כאל דברי נאצה סתמיים מסנוב אקראי.
הדימויים*. אני מצטער, המקלדת הארורה בטלפון אף פעם לא למדה לעשות תיקון אוטומטי.
זה נחמד אבל מאוד קצר והאמת שלא ממש ברור.
דרך אגב זה pepper בטעות הגבתי מהחשבון של אחותי.
אני הבנתי ואהבתי. אולי איש בלי שם מרגיש שזה ניסיון לא מוצלח להישמע עמוק. ברגע ששמעתי על הטלפון שאתה לא יודע אם יד מישהו בצד השני, קנית אותי. מזכיר לי את התהיה האם יש אלוהים או שאתה מדבר לעצמיך. האם יש שם שותף או שאלו רק רעשי רקע. כשהדבר היחידי שאתה בטוח לגביו זה שאתה קיים.
מה שכן הרגשתי שהיה מקום לומר עוד דברים אבל זנחת את זה ככה בלי להתאמץ לחפד לדימוי הטלפון ידיד.
קצר וקולע. זה אמנם אינו נכנס ממש להגדרה של 'סיפור' או 'שיר', זה יותר כמו אמרה קליטה, אך באמת שמגיע לזה להיקרא סיפור. רק בשבילך צריכה הספרות להכיל הגדרה בשם 'סיפור קצר-צר-צר-צר'.
נ.ב. "רעש לבן מחריש מסך שחור" – לא ממש הבנתי את הפיסוק פה (או שחסר פה פיסוק?)
איזה פיסוק חסר? "רעש לבן מחריש מסך שחור". משפט תקין לכל דבר ועניין. זה לא "רעש לבן מחריש, מסך שחור", זה כאילו "רעש לבן מחריש את המסך השחור". במחשבה שנייה, אולי כדי שאני אשנה את זה.
אל תשנה את זה. הבאג הוא בי ובשאר האנושות, שלא מבינים את כוונתך במשפטים שכאלה, (אמרתי מראש שכנראה הבעיה היא אצלי שלא הבנתי את הפיסוק.)
אבל היה מועיל אם היית מבהיר את כוונתך לטיפשים שכמוני, הרי במילא הסיפור קצר ואין הרבה מה להבהיר מהבחינה הזאת.
סליחה, התבלבלתי. הסיפור אינו קצר, הוא קצר-צר-צר-צר.
נשמע עמוק אבל זה פשטני בעיניי.
כמו פילוסופיה מוגזמת עד כדי כך שהיא לא קשורה בכל דרך למציאות שעליה אתה כותב, if that make any sense
בכל מקרה אהבתי, כי כזו אני. בדומה לך, עם כל הפילוסופיות האלה.
מסכים. זה פשוט פשטני וקשור לחיים בכול מובניהם באופן כללי ולאף לא אחד מהם באופן פרטי. זה נהדר, וזה לא נדוש – עוד לא נדוש. אבל זה קליט "החיים הם כמו טלפון…" ככה שיהיה קל לדוש בזה.