מאוחר מדי
עומדת על צוק
עומדת ומחכה לך..
איפה אתה?
ועכשיו אני פורשת את ידיי..
עוצמת את עיניי
עם כנפיים שבורות..
את פניי כבר לא תוכל לראות
חיכיתי לך יותר מדי..
ועכשיו זה מאוחר מדי..
הולכת לי על שפת הים..
רואה אותך יוצא משם..
רצה אליך , אל תוך הים..
אבל אתה לא שם..
אף פעם לא היית שם..
הולכת ביערות., הולכת בשדות..
מלטפת את השיחים והפרחים
מלטפת אותם
כי ראיתי אותך שם
אבל אתה לא שם
אף פעם לא היית שם.
רצה אל הצוק , על יד הים..
עומדת על צוק
עומדת ומחכה לך..
איפה אתה?
ועכשיו אני פורשת את ידיי..
עוצמת את עיניי..
עם כנפיים שבורות..
את פניי כבר לא תוכל לראות
חיכיתי לך יותר מדי..
ועכשיו זה מאוחר מדי
תגובות (2)
מוכשרת בטירוף והדימויים נהדרים ובכלל כל העלילה שוברת את הלב וקוסמת לקורא
מאוד אהבתי שאמרת "עם כנפיים שבורות" מלאכים,הם באים לעשות לאנשים טוב בחיים והאנשים?שמים ז** האנשים בורחים למלאכים וכמו שאת אומרת המלאכים רק רואים את דמותם של האנשים בכל מקום…המלאכים מוותרים שאין בהם עוד כוחות והכנפיים נשברות…כתיבה מדוייקת ומלאת עוצמה!לילה טוב❤