לתפור נקמה

יש מעבר,כך אומרים לי.
לא לשפוט! זועקים לי.
אך עם דמעות
של דם על הכרית
כבר אין שאלות.
הראש רוצה תשובות.
רוצה להכאיב ולא לנחם.
רוצה שהכאב יגיע גם אליה
רוצה שלא אמצמץ אפילו לרגע.

מבט שלה עם חיוך
עוברת ברפרוף.
תופסת את עצמי
כמעט בחיבוק.
שותקת ומחייכת
לומדת לנקום.

לא לצעוק כך אמרה לי חברה.
לתפור נקמה בשקט.
ולי,לי קשה להיות בשקט.
רוצה לזעוק ולצעוק.
אך אני עומדת
מבט ישיר לעיניה
מחייכת חיוך
כאילו אני לא יכולה בלעדיה.
ומחבקת אותה
בחמימות כל כך מקררת.