לתחרות של סקרלט
הולכת הביתה עם דמעות בעיניים,
משליכה את התיק על השביל
ורצה ליער
לטבע.
רצה ורצה ולא אעצור עד שיהיה פכפוך,
כשקרני השמש יציצו מבין הענפים,
שהכל יפה ובדיוק כמו המצב רוח שלי,
רק הפוך.
כשהמים יזרמו בצליל ענוג,
ישטפו מעליהם את הצרות,
כשיגרמו לי לרצות לשיר,
לחגוג.
כשהדשא ילטף את הרגליים,
ולא ידקור,
כשהרוח תנשוב ותשנה הכל,
רק אז אעצור.
תגובות (5)
יפה…נעים רך.
לא התחברתי, כי אני לא מתחברת לרוב לדברים רכים…אבל זה כמו כר דשא.
מה שמפריע לי זה בבית האחרון, "רק אז אעצור"…המילה אעצור נראית לי כאילו נועדה רק בשביל החריזה. וגם אם היא קשורה באופן עקיף, זו חד משמעית לא המילה הכי נכונה לבחור בה בכדי להעביר את המסר, לפחות לפי דעתי.
הרוח לא תנשוב, הרוח תנשב.
בית שני אהבתי במיוחד.
תודה♥
אני לא אהבתי כי זה לא נגע בי וגם את צריכה לחשוב מה אנשים אוהבים ליקרוא לא מה את אוהבת ליקרו …!
סליחה שהגבתי כל כך מאוחר, האמת שראיתי ראשונה כשהיו איזה 2 צפיות אבל לא הספקתי להגיב. אז רק רציתי לומר שאהבתי, הכתיבה, הרעיון, השפה, הכול. כל הכבוד! אם לא אכפת לך אני אעלה את האתגר הבא היום מיד אחרי שאני אסיים לנקד את השיר. טוב? פשוט אני ממש רוצה להגיע אל האתגר הבא. ואני מבקשת שהפעם תגיבי כשאת רואה אותו.
כן, מצטערת על זה. תודה על המחמאות ועל הביקורות הבונות!!!