לשקוע בחשכה מאשר לאבד אותך

אתה עומד בכניסה ומחכה, מהנהן בשתיקה כמו זר,
ואני מחזיקה בידך ומתעלמת ממבטך המהוסס.
אנחנו כמו איש אחד, בלתי ניתנים להפרדה,
אולי אני צריכה לתת לך לקחת את הכאב, לעזור לי להיגמל,
אבל זה כל כך קשה, כל כך שורף בכל פעם שאתה מתרחק.

מילים רבות ללא מנגינה, רק כתובות במחברת ללא כריכה,
והמבט הסקרן שלך בכל פעם שאני כותבת,
הדרך בה אתה עוטף את ידיך סביבי, מחמם ומגונן;
החיוך שאתה מעלה על שפתי בכל פעם שאתה מדבר בשפות שונות,
עדיף לי כבר לשקוע בחשכה מאשר לאבד אותך.

כל הדמעות שזורמות מעיניי בכל פעם שאני חושבת שעלייך
בכל יום שאני קמה, מחכה לרגע שבו אגלה שהלכת, שהתייאשת,
בכל יום שאני חושבת שלא אראה אותך יותר,
כל פעם אתה אומר לי לא לדאוג, שתמיד תהיה שם בשבילי,
שעדיף לך כבר לשקוע בחשכה מאשר לאבד אותי.