לשמור

"לא בדמיון ולא בחיים"- הסוף נותן לשיר מוחשיות בעיניי, כמו חיבור חזק למציאות שאי אפשר להתכחש לו.
אהבתי את ההדרגתיות שיש ברגש, ואיך שתיארת אותו, באמת יפה!
הייתי מוסיפה כמה סימני פיסוק, גם כדי להדגיש את ההדרגה, אבל זה שולי. :)

"הסערה שבים כעת בלחיי.."
זה השיא של השיר, שיא הכאב,
זה המשפט שתפס אותי וגרם לי לקרוא שוב ושוב ולדמיין את הסערה הזו פורצת מהעיניים…
שוב, יש לך משפטים שיודעים לסחוף את הלב.

יקירי תודה לך (: