לקחים?

הלילה חלמתי עלייך… חלמתי שאנחנו נפגשים במקרה ושאתה מתחרפן מרוב אי מודעות, לגביי, לגבייך בעיקר. ואז התנהגתי בטבעיות, החלטתי להיות בוגרת ולהגיד שלום, למרות שאלוהים יודע כמה אתה לא שווה את זה. ההבעה על פנייך לא השתנתה, היה לך קשה וראו את זה.
אז חלפת על פניי והמשכת לדרכך, ואני, לראשונה, הרגשתי בסדר עם זה. או שפשוט צפיתי את זה מראש, אתה יודע.. אתה גר בניין מולי אז מובן שזה יקרה, ואם לא היום אז מחר ואם לא אז עוד שבוע. לא נוכל לברוח זה מזה לנצח. המשכתי לכיוון הבניין שלי ואז פשוט התחרטת וחזרת על עקבותייך. קראת לי והסתובבתי, מופתעת מהיוזמה הבלתי שגרתית. ואז דיברת ודיברת ואני שתקתי לא הבנתי מילה, תפסת את ראשך בין שתי ידייך בתסכול ופשוט נישקת אותי לפתע.
זו הייתה הפעם הראשונה שנגענו זה בזו, אשכרה נישקת אותי. מי היה מאמין. כול הזמן החברות היו אומרות, אולי יש לו רגשות כלפייך, אולי הוא לא יודע איך לבטא את עצמו והוא פוגע בך איך שהוא. אבל אין מצב. אתה הידיד הכי טוב שלי, או לפחות היית.
לא ספקתי להגיב וכבר נעלמת. השארת אותי שם.
כן. את כול זה חלמתי הלילה. רוצה לנחש בהשראת מי?
התעוררתי למציאות של אי חשק, לכלום. ובעיקר לא לצאת לרחוב ולהיתקל בך.
כששכבתי במיטה נזכרתי פתאום כמה אתה לא שווה את המאמץ. וזה גם בדיוק מה שכתבתי לך, ולא טרחת לענות אפילו.
נזכרתי עד כמה אני מאוכזבת מעצמי. ששוב נתתי אמון במישהו שלא משנה מה תעשי למענו את לא תקבלי כלום חזרה. וזה מצחיק כי זה קורה לי כול פעם מחדש. כול פעם.
נמאס לי שמנצלים טוב לב של בן אדם וכשלא צריכים אותו יותר, זורקים אותו.
דווקא כשאני הכי צריכה אותך בעולם, הכי צריכה, אתה פשוט לא פה.
אנשים שלא מכירים אותי מתעניינים לשלומי ומדברים איתי, ואתה? הכי מכיר אותי, ואתה לא פה.
אתה לא שווה את הדמעות שזולגות לי מהעיניים עכשיו ובטח שלא שווה את זה שאני אשלח לך את זה.
אגב,
זוכר שדיברת איתי על האקסית שלך? על כמה שציפית ממנה והיא איכזבה אותך, בעיקר בגלל האגו המנופח שלה.
כדאי שתעיף מבט רגע לאגו שלך, הוא גם דיי גדל לאחרונה.
לא מגיע לי היחס הזה, אני מקווה שאתה תבין באיזה שהוא שלב שאיבדת אותי בגלל האנוכיות שלך. וככול הנראה כשתבין את זה, זה יהיה מאוחר מידי.