לקום לבוקר חמים

דמעות שחודרות עמוק עמוק לתוך ליבי השקט .
נגיעות קטנות במגע רך מלטפות את נשמתי הפצועה
שרוצה להחלים, אך חץ האהבה נשארת אוחזת בתוך מרכז הלב.
אני מרגיש שליבי מתמוטט ומנוח לא ניתן לו.
לילל בבכי קורע לב,לדחות את היום למחר תמיד מרגיש.
לברוח מן המציאות הקפואה הזאת ולהתעורר לעולם חמים יותר,
עולם שבו השמש זורחת ולעולם לא תשקע.
רוצה אני לקום לבוקר נעים וחמים, שהמיטה אינה רטובה מדמעות
שהורדתי בלילה אפל זה,כי ביום לא אוכל להוציא זאת.
להרגיש את הסוף קרב,אט אט לוחש באוזני שהינו מגיע לקחת את נשמתי.
תקווה ניכרת נעלמת לה מלב חמים ורך,
מתחילה לה לשכון במסתור אחר שאיני קרוב אלי,
שלא אוכל לקחת נגיעה קטנה מתקווה בודדה זו.
לוקח את רגלי הכבדות ובורח לי מן החושך שללא התקווה.