לפעמים.

לפעמים אתה מבין הכל.
לפעמים אתה נכשל, עוצר, בוכה, חושב. ואז שוב נכשל.
אתה בונה חומות אבל הורס אותם אחרי שנייה.
אתה מנפץ זכוכיות אבל ממהר להדביק אותם כדי לראות את עצמך.
אתה חושב.
בוכה.
ושוב נכשל.
דווקא כשאתה אתה.
אז אתה מנסה להיות מישהו אחר, מישהו שהוא רק לא עצמך.
ואז אתה צודק.
אתה כמו כולם. אז אתה תוהה מה זה בעצם העולם?
מי אלה בעצם האנשים האלה שמקיפים אותך ואומרים לך להיות אתה?
מי אלה האנשים האלה שמנסים להכשיל אותך?
אתה טועה כשאתה צודק, וצודק כשאתה בעצם טועה.
מה נכון ומה לא, מי צודק ומי פחות.
מי דובר אמת ומי משקר. מי יפה ומי יפה יותר.
אתה נכשל, עוצר, בוכה, חושב. ואז שוב נכשל.
אתה קם.
אתה יודע שמהנפילה הזאת הצלחת אומנם לקום.
אבל כבר לא בטוח אם מהנפילה הבאה תצליח להתעורר…