לפחד להרגיש לבד…

בפנים בתוך חדר סגור תמיד טוב לי יותר,
כי בחוץ אני מרגיש בודד יותר מאשר פה
במקום הסגור שלי בו אני לא יכול להתאכזב
מכך שלא מביטים בי, ואולי שואלים מה שלומי
ואיך עבר עלי היום.

תאכלס הסיפור די אירוני,
אנחנו תמיד מחפשים את הדעות של אחרים,
אבל הדעה העצמית שלנו תמיד אינה חשובה.
אנחנו דור מבוזבז וכה לא מוגדר.
אנחנו יודעים להילחם על הדברים שלא שווה להילחם,
ולוותר על מה שכן צריך להילחם…
אנחנו יודעים ללכלך, לטנף, ולהרגיש שהעולם רק שלנו,
אבל גם להרגיש ,ולהבין מה קורה בתוכו של האחר.
אבל אולי אלה רק מיוחדים,
אלה עם המסוגלות לקרוא בנאדם לפי
החיוך שלו,המבט שלו,הקול שלו
ואולי זה רק אני "המיוחד שבנאדם"
שיכול לדאוג לכולם,
אבל לעולם לא לעצמי.
כי למה לי לדאוג לעצמי אם אף אחד גם לא ינסה לדאוג לי?
אני לא רוצה להרגיש לבד,
זה מרגיש כל כך,
לבד…