למות בתוך עצמי

רוצה למות בתוך עצמי
לא לשמוע מה קורה.
לא לדעת איך ומתי.
לא לחיות.
לעצום עיניים ולתת ליאוש להשתלט.
דמעות עומדות בגרון.
יודעות שלא יצאו בזמן הקרוב.
מחכות לשעה שכולם יילכו,
שהחיוך יעזוב.

כותבת וכותבת בלי להפסיק
בדף שאף אחד לא יקרא.
והכאב שלא מפסיק.
הייאוש מלנסות להפיק.
לדעת שאני לא אדע לעולם.
שהדרך הזאת,
הדרך שדמיינתי למעני
אינה בשבילי.
היא דרך של האנשים
שאומרים כל בוקר
לעצמם במראה שהם מוצלחים.
ויכולים.
זאת אינה אני.וגם לא אהיה.
אני מסתכלת במראה ומוסיפה
עוד כאב.
אל האלפים שכבר נראים
שם.

דרך ארוכה ומפותלת
שבדרכה את מקבלת ציונים.
אני טובה במשהו?או שלא.
ואז האכזבה והטירוף הזה משתלטית.
תופסים את המקום לאנשים
האלה שרציתי שאהיה כמוהם.
ואז.ואז אני באותו נתיב.
נתיב אל תוך תהום של ייאוש
ואתימת אוזניים.
בינתיים,בינתיים אני מחזיקה במעקה.
שלא אפול.
וזה כואב.וזה שורף.