למוטט את החומה
מכשול ועוד מכשול נערמים בחיי
אחד על גבי השני
אני מרגיש את עצמי נופל למעמקים, ללא מוצא
אני זועק,משתגע
שובר את הכלים
זועק מפחד וכאב
קולי לא נשמע
זיכרונותיי הכואבים נערמים אחד על השני כחומה
חומה ההורסת את גופי
ממטת אותו ושוברת אותו לחתיכות
אני זועק לעזרה אך אין מענה
אני מרגיש חלש, אפס
אני מכה בחומה,מנסה לצאת בכוח
תופס בראשי ונזכר בכאב
בכאב שחשתי כשהודיעו לנו אבא לא יחזור
בכאב שחשתי כשאמא ירתה לעצמה בראש
בכאב שחשתי כשנשלחתי למשפחה אומנת איומה
אשר הכתה אותי ללא רחמים
הכאב שבאהבה, כאשר גיליתי שאשתי בוגדת בי
הכאב שבגמילה מהסמים שלקחתי כדי לעביר את הכאב
הכאב הגדול ביותר, הכאב שלאבד שליטה על חיי.
לאחר חוויותיי האי נעימות,הכואבות ועצובות
אני חש שמשהו לא כשורה
כאילו הכול מדמיוני
אני פתאום נמצא במקום חשוך, מפחיד
בו יש רק חומה גובהה
בכל לבנה משתקף כאב ועצב מחיי
ממות אבי במלחמה ועד המראה החולני של אימי יורה בעצמה.
אני מתחיל להכות בחומה
לא מוותר לשנייה
סדקים צצים,מופיעים לאורך החומה
אני מחייך וממשיך להכות
בסוף היא נשברת
אני מתקדם לכיוון האור שמבצבץ בין ההריסות
משאיר את הכאב מאחור
אני זועק מהתרגשות
מוטטתי את חומת הכאב, ממשיך בחיי
'אז חבריי, האם תצטרפו אליי?'
תגובות (1)
אהבתי מאוד, הכתיבה והתיאורים שלך מאוד יפים:-)