ללא עקבות

יוצאת ביום, הולכת בלילה,
הוא כל הזמן בעקבותיי,
האם, אני סובלת מפרנויה,
או שמא, עוקבים אחריי.

מרגישה את מבטיו החוצבים,
מרגישה את חיציו המאיימים,
אינו מתקרב, שומר מרחק,
אולי מישהו, עוקב גם אחריו.

ביום הוא שומר מרחק,
בלילה, מתקרב לו, מעט
כמו רואה, שאינו נראה,
הוא שם מתבונן מהצד.

מחישה צעדיי, מסתכלת לאחור,
עיניי, אינן צדות אותו שם מאחור,
אבל הוא שם, מסתתר ועוקב
לפעמים מעז קצת, להתקרב.

יוצאת אל הרחוב, ביום ובחשכה,
הוא כל הזמן שם, בעקבותיי.
מתחילה להנות מתשומת הלב,
אולי, בסוף עוד אגלה, שהוא רק אוהב.