ללא מילים.

תמיד אמרו לי שלכל סוף יש התחלה,
וכאשר אמצא את עצמי תועה
אני אראה את האור בקצה
המנהרה.
ועיניי מביטות, עמוק אל תוך החשכה
מדוע איני רואה את אותה
תקווה?

תמיד סיפרו לי שאסור לדבר עם זרים,
אני מבולבלת סחור-סחור רודפת
לא כל הזרים הם רעים
מכיוון שגיליתי, שהאחרים
טובים יותר מחבריי
הדמיוניים.

תמיד לימדו אותי דברים משונים,
ואיני מבינה, למה או מדוע
הם נראים כל כך שקריים.
פה דיבורים לא יעזרו
איני חסרת רגשות שלא
מבינה.

לבסוף, לימדתי את עצמי את האמת,
המשפט היחיד שבו נמצאת כנות
שללא המילים המנחמות
כל משפט היה בפשטות,
מת.