שיר. כזה ברגיל. עזבו אותכם מכותרות

התעוררתי בוקר אחד
וגיליתי שמשהו בי רקוב.
חשבתי-"אולי אעבור לעיר
ואשכור לי שם איזה כלוב.-
שיחזיק אותי חזק, ולא יתן לי לברוח
כי אני אדם תלוש, וכבר לא נותר בי כח.
כזה כלוב עם סורגים
גדולים
כבדים
חונקים
חובקים
שיקרקעו אותי למעטה, ולא יתנו לי לעוף
כי שם למעה בשמיים, האוויר נראה שקוף.
כי החופש הוא דלוח
השחרור הוא ריקני.
אשכור לי כלוב בטעם מלט
ואתגורר שם עם עצמי.
לא אחוש שם אהבה, לא לא,- אין לי אשליות.
ולא תהיה לי שם שמחה,- יהיו שם רק תחושות רעות.
אבל לפחות יהיה לי משקל, לפחות תהיה לי מוצקות
שם הכאב יהיה כאב
שם תהיה לי ממשות.