ללא כותרת
הפרחים מקווים לאור שמש,
כמו שהחשכה רוצה כוכב
הגלים משוועים שהרוח תפסיק,
כי הים צמא למרגוע עכשיו.
הצבע מחכה בשקיקה לאומן
כמו שציפור ממתינה לנדוד
האדמה מתחננת שהגשם יפסיק,
כי אינה יכולה לספוג עוד.
אך כשמגיעה עת הנדודים,
הציפור רועדת, נשארת במקום.
וכשכוכב בוהק מציץ בשמיים,
החשכה משנה דעתה פתאום.
הים משתעמם בלי הגלים,
והאדמה נואשת למים,
האור סנוור את הפרחים,
כמו שעשה לכל האנשים בינתיים…
הצבע מתחרט שנתן שליטה לאומן
הוא רצה להימרח אחרת על הבד
אני מתחרטת שנתתי שליטה לפחדים
אבל אולי כך עדיף,
פשוט יותר,
להיות לבד.
תגובות (2)
שיר יפה אהבתי ממש
תודה רבה, מעריכה מאוד :)