לחפש

לחפש.
לחפש מתוכך ומחוץ.
לחפש קרוב.
לחפש רחוק.
במוכר
ובאי הידיעה.
לחפש בשמחה
לחפש בפחד.
בדחף.
בשליטה וברפיון.
לחפש בבטוח,
לחפש בבלבול.

אבל לחפש.
בהתמדה.
ברצון.
בהשתוקקות.

זה מעייף?
כן.
זה מתיש?
ללא ספק.
אבל זו הדרך.
מסתבר.

אז מה לעשות?
מה לפעול על מנת להגיע לחיפוש?
שבירה.
צריך לשבור.
לשבור את המעטפת הזו המקיפה אותך ומכווצת אותך בתוכה.

לשבור.
גם אם יכאב.
גם אם יטפטפו טיפות זעירות מדמך.
גם אם צלקות חבויות ייפתחו בתוכך.
גם אם סכרי הדמעות יפרצו את המחסום להם הצבת כל חייך.

גם ולמרות –
העיקר שתחפשי.

מה לחפש?
קודם כל את עצמך.
את מי שאת.
את מה שאת.

אחרי שהבנת את כל העולם הגיע הזמן שתביני את עצמך.
שתביני מה כואב לך ומה מרפא אותך.
שתגלי מה מצער אותך ומה מותח חיוך על פנייך.
שתחשפי מה מקור השדים שלך ומה נקודות החוזק הטמונות בתוכך.

אל תפחדי לחפש,
ילדה.
אל תפחדי לפעול למענך.
הגיע הזמן.
הגיע הזמן שתפני בחייך מקום גם בשבילך.
שתקשיבי לליבך,
לנשמתך החרדה מנטישה.
הגיע הרגע שתתני לילדה שבתוכך מרחב,
שתעזבי את ידה אותה את מחזיקה בבהלה ותתני לעצמך לגדול.
לגלות.
להבין.

תביטי על הילדה שמולך ותכילי אותה,
את החוויות שחוותה,
את הדברים שאיבדה.
תכילי את הפחדים שלה.
את הבדידות.
את הרצון שלה לרצות ולעשות רק טוב וטוב
תלטפי אותה,
תחבקי,
תתני לה נשיקה על המצח ותנגבי את דמעותיה,
אבל תשחררי אותה.
תשחררי אותה מהעבר,
מהמחשבות הקשות.
תשחררי אותה מהפחדים,
מהסדקים שנחרטו על ליבה.

תגידי לה שזה בסדר ושאת מבינה.
תביטי לה לתוך העיניים המבוהלות באהדה,
אבל תשחררי אותה.
תני לה ללכת לחפש את עצמה.
את החיים שאיבדה בחייה.
תני לה לחפש את האמונות שלה.
האהבות שלה.
הרצונות שלה.
תני לה לגלות את העולם שסביבה.
תני לה לחקור.

אפשרי לה ללכת ולראות הכל ממקום של שלווה.
ממקום של רוגע.
תני לה ליפול,
למצוא עצמה על ארבע באמצע שום מקום ולהרטיב את האדמה בדימעותיה ולראות את הפרח היפה שיצמח משם.

תני לה את האפשרות לבטוח.
בעולם.
בחוויות.
באנשים.

בעצמה.

שחררי אותה לעולם,
גם אם יכאב.
תני לה לחפש.

שחררי אותה.
כי ברגע שתשחררי אותה –
תשחררי את עצמך.

תוכלי לגדול.
לגדול באמת.
תוכלי להפוך לאישה שחלמת,
תוכלי לגלות את את עצמך.
תוכלי להתעסק בך ובחלומות שלך.

שחררי את הילדה.
את הילדה שבך.

תחפשי את עצמך.