לזכרם, עיורון, הכחשה, חידלון ותקומה

עיוורון, הכחשה, חידלון ותקומה

עיוורון
לחן מאוייר ממחברת של תוים, בוקע מכלי מיתר מכוונים
ובבתי האבן המסוגננים, רכים בשנים פורטים על קלידים
ואלו, ממשיכי דור המלחינים, יוצקים תרבות לעם הצוררים

חצרות, ירוק עד, צחוק זאטוטים טיפוס על סולם.
ערב רב של רכים, משתעשעים עם ילדי הארורים

שמש מסנוורת, מסמאת את החושיים.
עיוורון או שמה מחזה תעתועים.

הכחשה
ענני מידע חולפים מעל אוזן עצלה
השמיעה טובה היא, ההבנה בטלה

הקרוסלה בפארק הופקעה מידיהם הקטנות
ממתק החנות, זיכרון טעמו בריר שניגר

מתקבצים יחדיו, מסומנים, מוטלאים, אתם כבר האחרים
ילדי השכן ממעל, כבר לא חוצים את זה המפתן

וזורעי הזאטוטים באוזניים ערלות ממאנים להבין
וממשיכים להרבות את זרע הבריאה, יוצרים דור חדש
דור שפירעונו חדל.
דור שנוצר מהכחשה.

חידלון
במועל יד, השכן מעל, החבר של זריחת אמש
מצביע אל כיוון יום הפירעון
אלו משמאל, יאבדו צלמו של אנוש
ומימין, נבחרי הפירעון, ברי החידלון
אלו הם הרכים בשנים.

תנועה חד סיטרית, בנתיבי דם וגופות הוריהם
אדונים קטנים ללא בעלים.
חלב אימם עדיין לא סיימו לעכל.

הנדנדה בפארק, עדיין חמה מגופם הקטן
חורקת ונעה מעצמה, לא מבינה איה הרכים בימים.
רק אתמול לי הם היו ידידים.
משחקי רחוב נדמו, ממתינים בדממת מוות לידיים קטנות.

הבטן נפוחה, אין חלב אם בנמצא.
מופשטים, מובלים, נגזזים, בבתי רחצה נכנסים!

אבק ארובות, מפיח נשמות רכות בחזרה אל בוראם.
ובורא של עולם, לא מבין, ממאן להפנים
הרי זה מכבר שלחתי את אלו הרכים אל זיו החיים.
ואלי כה מהר הם חוזרים?.

צורתם היא אפר ואבק, אבק קרביים, דם, לבבות גוססים.
מתנת ארובת המשרפה
קורבן הצורר

תקומה
אבק נשמות תמימות
מתכנס ומתאחד בצל בוראו
מרווה ענני שמיים, מנפחם, מאפירם, מפיח חיים חדשים
מוטחים הגשמים אל ארץ התקומה
משקים, מרווים את עפר המתים
מזינים, מפריחים חיים בארץ בראשית.

הזכרונות ממאנים להישכח.
אך באבק גופם הזעיר ובעפר נשמתם
הורישו לנו את ארץ התקומה