לו רק תכננת סדר יום

ישבתי על כיסא והשמעתי אנחה,
למה אני לא נהנה מרווחה?
הנה שכני ברכב יקר התחדש,
ואני? בקושי מסיים את החודש.
התמרמרתי בליבי על מר גורלי,
איך אשפר את מצבי הכלכלי?

ואז משום מקום, צץ גמד.
קיפץ, דילג ומולי נעמד.
"אתה נראה עצוב," כך ציין,
"אמור נא לי, למה אתה מסכן."
סיפרתי על הסבל שאני עובר,
והננס גירד בזקנו מהרהר.

ואז הצהיר: " יש לי רעיון!
אוכל לתת לך כסף המון,
אך בתמורה לברכה,
תוותר על בנך בכורך.
אמנם, פיזית תהיו שניכם בבית אחד,
אך הקשר ביניכם לא יהיה חזק במיוחד."
אז השבתי מזועזע כולי:
"לא אשתתף בהסכם גועלי"
"אז אולי תשלם לי בבריאות?"
"לא, אינני רוצה לשלם על רפואות"
"אז איך תשלם לי בתמורה לעשירות?
רגע, אתה עובד תמיד עשר שעות.
מעתה תעבוד רק שעתיים נוספים,
אך תקבל על כך מאות אלפים."
לוותר על שעתיים? זה לא חמור.
לכן הסכמתי בלי שום הרהור.

כך התלחתי לעבוד שעתיים נוספות,
כשמשכורתי מוכפלת בעשרות ומאות.
אחרי חצי יממה של עבודה קשה,
לא מצאתי זמן לדבר עם הילדים והאישה.
ואחרי כמה שנים, החל גבי כואב.
הישיבה הרבה הזיקה לגופי הדואב.
וגם נהייתי שמן מדי,
כי לא התעמלתי כפי שכדאי.
התחלתי לשלם על דוקטורים ורופאים,
שיעצו לי לסגל הרגלים בריאים.

ערב אחד לביתי אני בא,
ואישתי נוזפת שאין אני נוהג כאבא.
בני הבכור מאוד התבאס,
שלציוניו הגבוהים אינני מתייחס.
ויש לו אח שנכשל בלימודים,
אך אני לא עוזר לילדים.

בלילה חשבתי על אותו גמד,
והבנתי שהוא נוכל מלומד.
הוא הרי עשה ממני בדיחה,
לקח לי בריאות וגם ומשפחה.
אז קראתי בקול ובכעס:
"איפה אתה ננס?"

הופיע מולי הגמד המופלא,
שאת חיי הרס ללא חמלה.
"סיכמנו שלא אאבד ילדים ובריאות,
למה נהגתה איתי ברמאות?"
וכך שאל אותי הגמדון:
"האם אני אשם באסון?
12 שעות אבדו, אזמה?
עוד נשארה לך חצי יממה.
יכולת להקדיש שעה לפעילות גופנית,
אך ביזבזתה את זמנך בתוך המכונית.
יכולת לאכול בערב עם משפחתך,
לשמור על קשר חם עם ילדיך.

האם את זמנך החופשי ניצלת?
או שעל הספה רבצתה?
אז אתה צריך שעות לשינה לנצל,
אך היה לך זמן לשוחח ולהתעמל.
לא הייתה במצב כה איום,
לו רק תכננתה לך סדר יום."