להתרסק…

השתיקות שלי ,
הם עטיפה
לכל הרעש ,
שצורח מבפנים.
לכל חיוך שלי,
יש סיבה,
יש כאב ,
שנשבר לרסיסים.

אם היית מבין
וקורא אותי ,
כמו שתמיד היית.
היית אוסף אותי אלייך
ומחבק חזק.
עכשיו הזמן אמור
לעשות את שלו,
אבל אני ממשיכה
ללכת על חבל דק.

חבל שכמעט נקרע
לי בין ברגליים
ויש לי גם לב
שיותר לא יכול להכיל.
מנגינות של עצב,
בעיניים.
דמעות שמתאבדות,
על הפנים.

ואולי אתה יותר מידי חסר .
ואני מרגישה כאילו אתה קוטף בי,
את עלי התקווה שנשארו.
ככה בשקט,
בלי להראות נוכחות.

לקחת לי הכל ,
נשארתי שקטה.
מפחדת ליפול,
להישאב למקום הזה
להתרסק בעצב הזה,
חזרה .