להתפייס עם שדים

הוא עוטפני כמו נחש שחר,
כבר כמעט ואיני רואה את האור.
אותו שד ישן ונכלולי,
בלילות עודנו במיטה איתי.

ניסיתי לראות את העולם, ניסיתי.
ניסיתי להתנתק מכולם, ניסיתי.
ניסיתי למצוא נתיבי מילוט, ניסיתי.
ולנסות להבין מה הטעות, ניסיתי.

ונראה כאילו זה עזר,
מחר אקום ולא אמצא את אותו אכזר.
קמתי ושפשפתי את העיניים,
וראיתיו אימתני שבעתיים.

צרחתי מאותו בור חשוך, צרחתי.
צרחתי מתוך גופי המעוך, צרחתי.
צרחתי כשהלפיתה התהדקה, צרחתי.
ולצרוח כבר אין לי כוח, צרחתי.

בסוף הגיעה אליי ההבנה –
צרחות וניסיונות רק מחזקים אותו,
גם אם אין כוונה.
ליטוף ופיוס ואז הוא משתחרר,
ולחיי לא ייכנס יותר.